- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ע"פ 9674/05
|
ע"פ בית המשפט המחוזי ירושלים |
9674-05
16.10.2005 |
|
בפני : י' שפירא - אב"ד י' נועם ונ' סולברג |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: יהודה ברומברג |
: עיריית ירושלים עו"ד אהוד פלמור |
| פסק-דין | |
ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט גד ארנברג) מיום 11.7.05, לפיהם הורשע המערער בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 5(ג) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א - 1960, ונגזר עליו קנס כספי בסך של 150 ש"ח.
מדובר בדו"ח חניה מיום 8.2.04, בגין החניית מכוניתו של המערער ברחוב שמואל הנביא, כששני גלגליה הימניים על המדרכה.
בבית המשפט קמא העידו שניים: הפקח העירוני והמערער.
המערער טוען, כי טעה בית המשפט קמא בהעדיפו את עדותו של הפקח על פני עדותו-שלו.
איננו סבורים, כי יש עילה להתערבותנו. בערכאה הדיונית נשמעו העדויות, הוגשו המסמכים הרלבנטיים, עדותו של הפקח לא נסתרה, ובית המשפט קמא לא ראה סיבה שלא להאמין לעדותו.
המערער טוען, כי לא היה מקום להעדיף את עדותו של הפקח, היות שלא העיד מזיכרונו אלא מתוך הרשום בדו"ח; ובכלל, לא היה מקום לאפשר לפקח לרענן את זיכרונו מתוך הדו"ח.
המערער הכביר מילים בהודעת-הערעור ובעל-פה בפנינו, על רוב הקפדתו לגבי אופן החנייה של מכוניתו. לדבריו, כשם שהוא רגיל לצחצח שיניים בבוקרו של כל יום, כך הוא רגיל לבדוק את אופן החנייה. מדובר במקום שהמערער רגיל לחנות בו, בבואו לבית המשפט שם הוא משמש כמתורגמן. "30 פעמים חניתי באותו מקום, וללא יוצא מן הכלל בדקתי אם הגלגלים הימניים צמודים למדרכה", לדברי המערער, בגלל תנועת אוטובוסים בקטע רחוב צר זה. המערער הציג תמונות של מכוניתו כשהיא חונה באותו מקום, ולאחר האירוע הנדון, הוא מבקש כי נסיק מן הכלל על הפרט, על אותו מקרה ספציפי שבו נרשם לחובתו הדוח נשוא הערעור.
עוד זאת טוען המערער, כי לא מצא על שימשת הרכב את הדו"ח, דבר שיש בו כדי לגרוע ממהימנותו של הפקח. המכונית חנתה יותר קרוב לבית מספר 13 ברחוב, מאשר לבית מספר 15, כשבדוח נרשם שהיה זה ליד בית מספר 15. שלא כנהוג בתל אביב, לא צולמה המכונית בעת שחנתה שלא כדין. התרשים שנעשה איננו מדוייק, וגם יש חשש ש'פוברק', כי המערער לא מצא אותו בתחילה בתיק התביעה בעירייה.
אין ממש בערעור זה. פשוט וברור כי פקח עירוני שעוסק בכגון דא, רישום דוחות חנייה, אינו מסוגל לזכור נסיבות ופרטי דו"חות חנייה שרשם כעבור חודשים ושנים. אין מדובר ב'ריענון הזיכרון', אלא ב'הקפאת הזכירה שבעבר'. על גבי דו"ח החנייה נרשמו בזמן אמיתי הערות הפקח, ובצידו האחורי של הדוח עשה תרשים. בית המשפט קמא רשאי היה לקבל את הדו"ח כראיה לאמיתות תוכנו. זאת, לאחר שהשתכנע כי הרישום בדו"ח נעשה באופן אמיתי ומדוייק, ובשים לב לכך שפקח שרושם עשרות דו"חות דבר יום-ביומו, קרוב לוודאי שלא ייזכור את פרטי העניין, ומן הראוי להעדיף את הרישום שנעשה בזמן אמיתי.
אין לדעת אם המכונית אכן חנתה קרוב יותר לבית מספר 13 מאשר לבית מספר 15, אך מכל מקום, זהו פרט שולי. קושי טכני שנוצר בתחילה לגבי צילום החומר מתיק התביעה בעירייה, אין בו כדי ללמד על 'פיברוק' הראיה כנטען על-ידי המערער. אין סיבה להתערב במימצאי המהימנות שנקבעו בבית המשפט קמא. ראוי גם לציין, כי בדוח נרשם מספר המכונית, ללמדנו כי הפקח אכן ראה בעיניו את המכונית, ולא בדה מליבו.
עצם העובדה, כי בהגיעו אל מכוניתו לא מצא המערער על שימשת הרכב את דו"ח החנייה, אין בה כדי לגרוע ממהימנות עדותו של הפקח. כשם שציין בית המשפט קמא, לדברי המערער, הגיע אל מכוניתו כשלוש וחצי שעות לאחר שנרשם הדו"ח. אין לצפות מן הפקח שימתין שלוש וחצי שעות על-יד המכונית, כדי להבטיח שהמערער יקבל את הדו"ח. הדו"ח נשלח אל המערער בדואר, לאחר חלוף זמן התשלום על-פי הדו"ח. קרי, לאחר שלושה חודשים ויותר ממועד החנייה האסורה.
כללו של דבר, בעוד עדותו של המערער, הינה עדות כללית, על כך שהוא איש ישר-דרך ושומר-חוק ומקפיד על חנייה כהלכתה, הרי שעדותו של הפקח, על סמך דו"ח החנייה, רישומים ותרשים שנעשו בו, הינה עדות ספציפית לגבי האירוע הנדון.
אשר על כן, לא מצאנו פגם בהכרעת הדין שניתנה בבית המשפט קמא.
אשר לעונש, טוען המערער, כי לא היה ראוי לתביעה לבקש להשית עליו כפל הקנס. למערער עבר נקי, הוא כיהן במשך 21 שנה כאיש-משטרה, ולעת הזאת משמש כמתורגמן בבית המשפט. לטענתו, לא התקיים הליך של טיעונים לעונש.
מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, אנו למדים על טענות הצדדים לעניין העונש, אומנם בקצרה, אך באופן ענייני. חסד עשה בית המשפט קמא עם הנאשם בהימנעו מהטלת כפל קנס, ובהסתפקו בקנס בסך של 150 ש"ח. אין באורח-חייו החיובי של המערער, כדי להצדיק ענישה מקלה יותר.
הערעור נדחה.
ניתנה היום ח' בתשרי, תשס"ו (11 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.
______________ _____________ _____________
יוסף שפירא, שופט יורם נועם, שופט נעם סולברג, שופט
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
